מה בעצם ההבדל בין "סאטיבה", "אינדיקה" ו-"היבריד"? מתי התחילו להשתמש במונחים הללו? מה גורם לטרימינולוגיה הזו להיחשב לשנויה במחלוקת כיום? ומדוע אם כן משרד הבריאות עדיין ממשיך להיאחז בה?
התפיסה הרשמית של משרד הבריאות
השימוש המרכזי שמשרד הבריאות עושה במונחים הללו הוא בהתייחסות לאופן ההשפעה של צריכת הקנאביס על המטופל, כאשר על פי "הספר הירוק", מסמך רשמי מטעם משרד הבריאות שהופק לראשונה ב-2016 ומעודכן באופן שוטף אחת לזמן מה, ההבדלים בהשפעות הפיזיולוגיות הם כדלקמן:
- "מקור אופי סאטיבה" – מתאים יותר לשימוש במשך היום ומתייחס ל"מוצר קנאביס" בעל אפיון של מתן הרגשה אנרגטית, מספק תחושה "קלילה", משפר את מצב הרוח ומגביר את יכולת הריכוז והיצירתיות.
- "מקור אופי אינדיקה" – מתייחס ל"מוצר קנאביס" בעל אפיון של מתן הרגשה מרגיעה, מספק תחושת "שלווה כללית" המקלה על הירדמות, משפיע בהורדת טונוס שריר ועל כן מתאים יותר לשימוש בשעות הלילה.
כפי שניתן להבין מהגדרת משרד הבריאות, זני קנאביס בעלי "מקור אופי סאטיבה" יעניקו למטופל תחושה כללית של נמרצות ואנרגיה, בעוד שזני קנאביס בעלי "מקור אופי אינדיקה" יגרמו לתחושת כבדות ועייפות (בנוסף להשפעות הפיזיולוגיות הנוספות שכל זן מעניק כמובן).
משמעות המונח "היבריד" (מוכלא – Hybrid) בהקשר הבוטני או הגנטי הינו תוצר של הכלאה בין שני זנים שונים. המונח "היבריד" איננו מופיע כחלק מהקיטלוג הרשמי של משרד הבריאות, אולם הוא נמצא בשימוש נרחב בשוק הפנאי והשוק הרפואי כאחד. מוצרי קנאביס בעלי קטלוג "היבריד" יהיו כאלה שאופן ההשפעה שלהם איננו נוטה באופן מובהק לאחת משתי ההתוויות שתוארו לעיל – כלומר זן שיהיו לו השפעות פיזיולוגיות, אך הוא לא בהכרח ירדים או ימריץ.
ובכן, למרות שמשרד הבריאות כותב זאת באופן רשמי שחור על גבי לבן, זה לא ממש מדויק. ראשית, אין כיום קנאביס שהוא 100% אינדיקה או 100% סאטיבה. כל הקנאביס התערבב ולמעשה כל צמח הוא היום מעין "היבריד". שנית, גם ההשפעות שהיק"ר משייך לאינדיקה ולסאטיבה, אינן מגובות במחקר כלשהו והקיטלוג הזה אף עלול להטעות ולפגוע בצרכנים.
היסטוריית הקיטלוג ומקור הבלבול
כדי להבין כיצד קהילת הקנאביס ומשרד הבריאות הגיעו לתפיסה המתוארת, יש להכיר את היסטוריית הסיווג של הקנאביס, או לכל הפחות את הנקודות המרכזיות בכרונולוגיה שהובילו למצב הנוכחי.
החוקר השוודי קארל לינאוס (Carl Linnaeus), הנחשב למייסד שיטת המיון המדעית המודרנית ("טקסומוניה"), סיווג בשנת 1753 את הקנאביס למין יחיד – קנאביס סאטיבה לינאוס (Cannabis sativa L) שהוא השם המקובל כיום.
כמה עשרות שנים מאוחר יותר, חוקר הטבע הצרפתי ז'אן-בטיסט לאמארק (Jean-Baptiste Lamarck) קיבל דגימות של צמח קנאביס שנשלחו אליו מהודו, ולאחר שבחן את העלים, הענפים ואיברי הרבייה של הצמח, הוא הציע לסווג את הקנאביס לשני סוגים – הסוג הראשון קנאביס סאטיבה (C. Sativa), שכבר היה כאמור מוכר לאירופאים, ולסוג השני קרא לאמארק קנאביס אינדיקה (C. Indica – קנאביס הודי בלטינית), טרמינולוגיה שהשתמרה באופן מסוים עד ימינו.
לאמארק לא הסתפק בתיאור הבוטני בלבד, ובספרו "אנציקלופדיית הבוטניקה" שפורסם בשנת 1785, הוא מתאר את החוויה האישית שלו מהשפעת הקנאביס ההודי, שהיתה לדבריו חזקה בהרבה לעומת מקבילו האירופאי, הסאטיבה, אשר הפיק מעט קנבינואידים והתאים יותר לשימוש תעשייתי:
"ההשפעה של הצמח הזה היא כזאת שמגיעה לראש, ומייצרת במוח מעין שכרות שגורמת לאדם לשכוח את העצב שלו ולחוש תחושה חזקה של עליזות"
ז'אן-בטיסט לאמארק
במהלך שנות השישים והשבעים של המאה ה-20 החלה להתפתח תרבות מחתרתית של הכלאה וטיפוח זני קנאביס לצרכי פנאי ולצרכים רפואיים – בעיקר בהולנד, ספרד וצפון אמריקה. באותה התקופה התפתחה ותפסה תאוצה הטרמינולוגיה המייחסת לזני סאטיבה ואינדיקה מאפיינים מורפולוגיים, גיאוגרפיים ורפואיים (השפעה פיזיולוגית) שונים (טרמינולוגיה שכאמור בשנים האחרונות התגלתה כלא מדויקת).
קנאביס אינדיקה
- מורפולוגיה חיצונית: צמח נמוך ושיחי (ענפים צפופים יחסית). עלים בעלי עלעלים ("אצבעות") רחבים וקצרים
- מקור גיאוגרפי: צפון הודו, פקיסטן ואפגניסטן
- השפעה: תחושות של רגיעה, כבדות ועייפות
קנאביס סאטיבה
- מורפולוגיה חיצונית: צמח גבוה עם מרווחים גדולים יחסית בין הענפים. עלים בעלי עלעלים ("אצבעות") רזים וארוכים
- מקור גיאוגרפי: באזור קו המשווה – קולומביה, מקסיקו, תאילנד ודרום-מזרח אסיה
- השפעה: תחושות של נמרצות ואנרגיה
במשך עשרות שנים צרכני ומגדלי הקנאביס אימצו בחום את הטרמינולוגיה, שאף כפי שניתן לראות "גלשה" באופן טבעי גם לתחום הרפואי "הרשמי", ולא רק בישראל: גם ה"דיספנסריס" (Dispensaries), חנויות הקנאביס הרפואי החוקיות הראשונות שהחלו לפעול בארה"ב במדינות כמו קליפורניה ואורגון, נהגו לאפיין את זני הקנאביס בצורה הזו.
ביקורת על הקיטלוג
השימוש במונחים "אינדיקה", "סאטיבה" ו"היבריד" היה נפוץ אם כן בכל העולם במשך עשרות שנים, אך בד בבד עם התפתחות תעשיית הקנאביס הרפואי והניסיונות ליישום שיטות עבודה וטיפול הזהות לתעשייה הרפואית המסורתית, כמו גם התקדמות במחקר הכימי והגנטי של הצמח, החלו להתפרסם עוד ועוד עמדות של חוקרים המטילים ספק ברלבנטיות של הטרמינולוגיה הזו, וחלקם אף קורא באופן מופרש לזנוח אותה בהקדם.
עד לפני כעשור, אחת התפיסות שתמכו בחלוקת הזנים המתוארת לעיל גרסה כי זני קנאביס אינדיקה מכילים ריכוזים גבוהים של קנאבידיול (CBD), בזמן שזני קנאביס סאטיבה מכילים ריכוזים גבוהים יותר של טטרה-הידרו-קנבינול (THC) – כך ניסו להסביר את הסיבה מאחורי ההשפעות ה"מרדימות" לכאורה של זני האינדיקה לעומת ההשפעות ה"אנרגטיות" לכאורה של זני הסאטיבה.
אלא שבשנים האחרונות פורסמו כבר מספר מאמרים אקדמיים ומחקרים מדעיים בהם נבחנו עשרות דגימות שונות של קנאביס אשר חלקן תויגו כזני "אינדיקה" ואחרות כזני "סאטיבה", כשמסקנת החוקרים בכל המקרים הייתה חד משמעית: אין גיבוי מדעי לאופן החלוקה הנוכחית של "אינדיקה" ו-"סאטיבה" – לא מבחינת רקע הגנטי ולא מבחינת הרכב החומרים הפעילים.
הגנטיקאי הקנדי שון מיילס (Sean Myles) התייחס למחקר שערך בנושא ופורסם בכתב העת המדעי המוערך PLOS One, באומרו כי "מגדלי הקנאביס מציינים את אחוזי הסאטיבה או האינדיקה על כל זן, אך הם אינם מדויקים בכלל. נכון להיום, הזהות הגנטית של צמחי הקנאביס הקיימים בשוק לא יכולה להיקבע בצורה מדויקת, ואנו זקוקים למערכת סיווג חדשה, שתציע סיווג אמין ומדויק יותר."
כך סיכם את הסוגייה חוקר הקנאביס האמריקאי המפורסם, אית'ן רוסו (Ethan Russo), בראיון שהעניק לכתב העת האקדמי Cannabis and Cannabinoid Research בשנת 2016: "אני מציע מאוד לקהילה המדעית, לתקשורת ולציבור בכלל לזנוח את צורת המינוח של 'סאטיבה/אינדיקה', ובמקומה יש להתעקש על ניתוח ביוכימי מדויק של פרופיל הקנבינואידים והטרפנים שיהיה זמין בשוק הקנאביס הרפואי והפנאי כאחד – הדיוק המדעי ובריאות הציבור דורשים זאת".
מהדברים לעיל ניתן לקבל את הרושם שייתכן, כנראה, שמשרד הבריאות הישראלי פשוט העדיף להימנע מבלבול בקרב הציבור וכאילו "זרם" עם התיאוריה שהייתה מקובלת יחסית בתקופה שבה נוסחו את קווי המתאר של פרוטוקול הטיפול בקנאביס. יחד עם זאת יש לחזור ולהדגיש כי אפיון זני קנאביס לפי הרכב החומרים הפעילים וריכוזם (בעיקר קנבינואידים, אך אולי גם טרפנים) יהיה כנראה גישה יעילה ומדויקת יותר לצורך מתן מענה טיפולי הולם.