חשוב להפריד בין שיח פתוח על סיכון לבין הפחדה. למרבית מטופלי הקנאביס הרפואי, תחת פיקוח, המסלול בטוח ונתמך – ועדיין, יש קבוצות שבהן השיח עם הרופא צריך להיות מדויק יותר:
- היסטוריה אישית או משפחתית של פסיכוזה או סכיזופרניה – נושא שיש לעלות אותו במפורש עם הרופא המטפל. זהו אזור של זהירות מותאמת, לא פסילה אוטומטית של כל מי שיש לו הפרעה נפשית.
- THC גבוה אצל צעירים מאוד (מתחת ל־25) נדון במחקר כגורם סיכון יחסי; בהקשר הרפואי בישראל רוב המטופלים הם מבוגרים תחת פיקוח, כך שההקשר שונה משימוש פנאי בגיל ההתבגרות.
- לCBD מיוחסות בתיאוריות ובמחקרים מסוימים תכונות אנטי־פסיכוטיות פוטנציאליות – התחום עדיין מתפתח.
בראש ובראשונה: הסיכון המדובר ביותר קשור לפגיעות קיימת מראש (גנטית או קלינית), לא ל"קנאביס כשלעצמו" אצל כל אדם.
הקשר בין קנאביס לפסיכוזה נוגע בעיקר לאנשים עם נטייה גנטית מוקדמת. לרוב המטופלים הרפואיים, תחת פיקוח רופא, הסיכון נמוך.