בכדי ליהנות מההשפעות הרפואיות של הקנאביס ניתן לצרוך את הצמח ותוצריו במגוון רחב של אופנים ("דרכי מתן"), כאשר לכל דרך יש את היתרונות והחסרונות שלה מבחינת נוחות, זמן השפעה, זמינות ביולוגית של החומרים הפעילים ועוד.
יש לשים לב כי למרות שקיימות כאמור מבחר אפשרויות לצריכת קנאביס (שיפורטו להלן), נכון להיום משרד הבריאות הישראלי ממליץ רק על מספר מצומצם של דרכי מתן: שאיפתי ותת-לשוני.
מתן שאיפתי
הגדרה זו כוללת שתי טכניקות צריכה מרכזיות: עישון ואידוי.
עישון
- שריפה של חומר צמחי (לרוב תפרחות קנאביס יבשות) ושאיפה של העשן
- זמינות ביולוגית מוערכת: THC כ-30%, CBD כ-40%
- תחילת השפעה: דקה-שתיים
- משך השפעה: שעתיים-שלוש
החומר הצמחי נשרף בטמפרטורות של מעל 200 מעלות צלזיוס, כאשר החומרים הפעילים חודרים לגוף בעיקר דרך הריאות ובאמצעות מערכת הדם הם מגיעים למוח בתוך רגעים ספורים כך שההשפעה היא כמעט מידית.
אין ספק כי מדובר בצורת מתן לא שיגרתית באסכולה הרפואית של המאה העשרים ואחת, ובשנים האחרונות ניתן לראות מגמה ברורה בעולם המערבי של ירידה בשימוש בפרקטיקת העישון בכלל (גם של טבק). ובכל זאת, זו ככל הנראה עדיין הדרך הנפוצה ביותר שבה רוב הישראלים צורכים את הקנאביס שלהם – הן בשוק הרפואי והן בשוק הפנאי.
היתרון המרכזי בצריכת קנאביס בעישון היא כאמור מהירות ההשפעה של החומר, מה שמאפשר שליטה מסוימת (גם אם היא מוגבלת ובוודאי לא מדויקת ברמה הקלינית) בניתור האפקט הטיפולי ומניעת מקרים של צריכת יתר העלולה לגרום להשפעה פיזיולוגית (ופסיכואקטיבית) חזקה מידי ולא רצויה (כפי שלעתים קורה באכילה לא מבוקרת של תוצרי קנאביס).
מנגד, החיסרון המשמעותי בשיטה זו הוא כמובן נזקי העישון עצמם, שכן שאיפת עשן של כל חומר אורגני מביאה לפגיעה כזו או אחרת בריאות ולכניסתם של תוצרי פירוק, רעלנים וחומרים נוספים למערכת הדם. מסיבה זו קבוצות שונות של מטופלים כגון ילדים, מטופלים הסובלים מאסטמה או ממחלות ריאה, נדרשים להימנע משימוש בפרקטיקה הזו.
חיסרון נוסף הוא באיבוד חלק מהחומר: במהלך העישון בין 10% ל-50% מהעשן מתנדף באוויר ולא נכנס למערכת (תלוי בטכניקת העישון). כמו כן אחוז לא קטן מהחומרים הפעילים הולכים לאיבוד בתהליך הפירוליזה (Pyrolysis) המתרחש בעת בעירת החומר הצמחי.
שימו לב: ישנם לא מעט צרכנים (ומטופלים) הנוהגים להוסיף כמות קטנה של טבק לצורך שיפור הבעירה. אמנם פעולה זו אכן עשויה לשפר את אופן הבעירה, והיא אף מקובלת ונפוצה למדי גם בחו"ל (בעיקר באירופה, פחות בצפון-אמריקה), אך שילוב טבק בתערובת הקנאביס עלול לפגוע בבריאות, לגרום להתמכרות ובמקרים מסוימים אף לשבש את האפקט והטיפול הרפואי.
עישון קנאביס מתבצע במספר דרכים, הנפוצות שבהן הן:
גליליות ("תפרחות מגולגלות" או "ג'וינטים")
השיטה הנפוצה ביותר לעישון קנאביס – תפרחות יבשות גרוסות בתוך נייר גלגול (העשוי לרוב מנייר אורז או המפ).
מטופלים בעלי רישיון שימוש בקנאביס רפואי יכולים לרכוש בבתי מרקחת מורשים חבילות מוכנות של ג'וינטים מגולגולים מראש (כאמור הם מכונים "גליליות") ובכך לחסוך את ההתעסקות סביב הגריסה והגלגול של החומר הצמחי. יחד עם זאת, ישנם לא מעט המעדיפים לרכוש את התפרחות בצורתן בגולמית ולבצע את הגריסה והגלגול עצמאית.
זוהי שיטה אלגנטית, נוחה ויעילה לצרוך קנאביס בעישון שכמעט ולא דורשת ניקוי אחריה (לא לחינם היא נמצאת בשימוש הנרחב ביותר). יש המחשיבים אותה למעט פחות יעילה מבחינת ניצול החומר לעומת מקטרת ובאנג (בעקבות העובדה שכמות גדולה יותר של עשן מתנדפת באוויר) אך מדובר בחיסרון שולי יחסית.
מקטרת ("פייפ")
מניחים תפרחת יבשה (או כל חומר צמחי אחר) בראש המקטרת, מדליקים ושואפים את העשן.
בניגוד למקטרות הטבק העשויות ברובן מעץ, מקטרות המיועדות לעישון קנאביס מיוצרות בדרך כלל מזכוכית (על אף שיש גם כאלה העשויות ממתכת, מחומרים דמויי-פלסטיק קשיח, עץ וכדומה) ויש להן גביע ("ראש") מעט קטן יותר ממקטרות הטבק.
מדובר בפרקטיקה נוחה ויעילה לעישון קנאביס. חסרונותיה המרכזיים באים לידי ביטוי בכך שבעקבות המעבר הקצר יחסית ממוקד הבעירה לפה, והעובדה שאין פילטר, שאיפה לא מבוקרת עלולה לתת תחושה לא נעימה ומעט "שורפת" בגרון וחשש למעבר ושאיפה של חלקיקים כבדים ושאריות חומר צמחי שרוף. כמו כן יש צורך לשטוף את הכלי בסיום השימוש.
מקטרת מים ("באנג")
אביזר עישון שמקורו ככל הנראה בתאילנד, הפועל על בסיס הרעיון של מקטרת רגילה, כאשר ההבדל המרכזי הוא בכך שבבאנג העשן יעבור דרך כמות קטנה של מים המשמשים לקירור ולסינון חלקיקים כבדים (אם כי הם אינם מסננים נגעים כגון פטריות, עובש או שאריות של חומרי הדברה).
יש המייחסים לבאנג השפעה חזקה ואף מהירה יותר מהג'וינט. יתכן שהדבר נובע מתנאי בעירה הגורמים לטמפרטורה גבוהה יותר, מה שעשוי לתמרץ את תהליך הדה-קרבוקסילציה של ה-THCA בצמח.
בעבר צרכנים רבים בשוק הפנאי היו נוהגים לאלתר באנג מבקבוק פלסטיק משומש שלתוכו קיבעו מבחנה (שלעתים בעצמה הייתה מאולתרת מצינור גינה), כיום מדובר בתעשייה גדולה ומפותחת המושכת אליה שפע של אמני זכוכית המייצרים באנגים דקורטיביים בעיצובים ובגדלים שונים מזכוכית ומחומרים נוספים.
שימו לב כי גודל המבחנה משפיע על אופי השימוש בבאנג. באנג עם מבחנה קטנה משמעותו שהגביע ("ראש") יכיל תערובת עישון מעטה הנצרכת באופן אישי (פעולה המכונה "להפיל ראש", מכיוון שהתערובת נופלת לפנים הכלי בתום השאיפה). באנג עם מבחנה גדולה משמעותו שה"ראש" יכיל כמות גדולה יותר של תערובת עישון הנצרכת באופן חברתי, בדומה לנרגילה.
היתרונות המרכזיים בשימוש בבאנג מסתכמים בכך שמדובר בשיטה יעילה וחסכונית יחסית לעישון קנאביס, המאפשרת שימוש בכמות קטנה של קנאביס והשפעה מהירה, שגם מסננת כאמור חלקיקים כבדים (אך עדיין איננה חסרת נזקים בעליל). החסרונות של הבאנג יהיו ההתעסקות הנדרשת לפני ובעיקר לאחר העישון, למשל הצורך במילוי וריקון המים וניקוי המקטרת בתום השימוש, כמו גם הריחות הלא נעימים העולים לעתים ממים שעשו בהם שימוש אינטנסיבי ללא תחלופה. בנוסף, בשנים האחרונות פורסמו מחקרים שהצביעו על קשר אפשרי בין שימוש בבאנג ומקרים של הידבקות בשחפת ובזיהומים שונים בריאה בעיקר כנראה בעת שימוש קבוצתי.
אידוי ("וייפינג")
שיטה פופולרית נוספת לצריכת קנאביס אשר במהלכה, במקום לשרוף את החומר הצמחי (בדומה לפעולה שמתבצעת בג'וינט או בבאנג), מכשיר האידוי מכוון את החום לטמפרטורה נמוכה מעט, לפני הגעה לטמפרטורת שריפה, אשר מצד אחד מספיקה כדי "להפעיל" ולאדות את הקנאבינואידים (ובכך מאפשרת את ההשפעה הרפואית) ומצד שני איננה שורפת את התפרחות ובכך חוסכת מהמשתמש את העשן וחלק ניכר מהנזקים הנלווים לו.
- זמינות ביולוגית מוערכת: THC כ-55%, CBD כ-40%
- תחילת השפעה: מספר דקות
- משך השפעה: שעתיים-שלוש
בשנים האחרונות ישנה מגמת עלייה ברורה במספר המשתמשים המעדיפים לצרוך קנאביס באידוי על פני עישון, הן בשווקים האירופאיים ובצפון אמריקה והן בשוק הישראלי.
בעבר היו רוב מכשירי האידוי גדולים ונייחים ("מכשירים שולחניים") שדרשו חיבור ישיר לחשמל, אולם כיום רובם המוחלט של מכשירי האידוי הינם קטנים וניידים הפועלים על סוללות. כמו כן ישנו הבדל בין הייעוד של מכשירי האידוי כאשר ישנם מכשירי אידוי המיועדים לצריכת תפרחות ואחרים מוכוונים לצריכה של שמנים ומיצויים באמצעות "מחסניות" עם נוזל צמיגי המכיל מיצוי של קנאביס.
מדובר בשיטה יעילה ונוחה לצרוך קנאביס הנחשבת לפחות מזיקה מעישון, ומאפשרת חווית צריכה נעימה, עשירה בטעם עם מינימום ריחות לוואי בסיום. חסרונותיה מנגד הם בכך שהיא דורשת השקעה כספית מקדימה שיכולה פעמים רבות לעבור את רף ה-1000 שקלים, והיא מצריכה התעסקות מסוימת לפני ובעיקר אחרי השימוש. כמו כן, צרכנים ותיקים עומדים על כך שההשפעה באידוי לא מספיק קרובה למה שעוברם הוא "הדבר האמיתי" שהם רגילים אליו. לכן אגב, אם אתם צרכנים מתחילים ולקראת ניסיון ראשון עם קנאביס, יש מי שימליצו לכם להעדיף להתחיל קודם אידוי ולהשתדל לא לעבור לעישון אלא עם ההשפעה לא חיובית. מדובר בדילמה שאין עליה הסכמה והעובדה שהרוב המוחלט של הצרכנים ממשיך להעדיף עישון על פני אידוי, בטח מעידה על משהו.
עם זאת, טכנולוגיה חדשה של מה שנקרא "עטי אידוי", שעדיין לא זמינים בשוק הקנאביס החוקי בישראל, עשויה לשנות את אופי הצריכה וסביר שכפי שקורה בימים אלה בשווקים החוקיים בארצות הברית וקנדה, עטי האידוי יתפסו נתח נכבד יותר של הצרכנים ככל שיחלפו השנים.
עטי אידוי (Vape pens)
מכשיר אידוי נייד וקומפקטי במיוחד המיועד לצריכת מיצוי (ובמידה פחותה גם תפרחות) קנאביס. פרקטיקת אידוי זו נכון להיום איננה מאושרת כאמור על ידי היק"ר, היחידה לקנאביס רפואי במשרד הבריאות, ולכן לא נמצאת בשימוש בשוק הקנאביס הרפואי בארץ, אך היא הולכת ותופסת נתח משמעותי בשוק הצפון אמריקאי.
מדובר לרוב במכשירים דקים, זעירים (פעמים רבות מזכירים עטים ולכן מכונים Pens) ופשוטים מאוד לתפעול המורכבים משלושה חלקים בלבד:
- פיה – עשויה לרוב מסיליקון, זכוכית או פלסטיק ובמכשירים מסוימים ניתנת להחלפה
- גוף המכשיר – המכיל בתוכו את הסוללה ואת גוף החימום
- מחסנית – מכילה מיצוי קנאביס המורכב בעיקר מקנבינואידים, טרפנים, פלבנואידים, ולעתים גם במעט שאריות מהממס ובתוספים משפרי טעם. ניתן לעשות שימוש במחסנית מספר רב של פעמים (עד תום המיצוי) כאשר בסיום מחליפים אותה בחדשה.
בשנתיים האחרונות החלו להיכנס לשימוש גם עטי קנאביס חד פעמיים זולים. פרקטיקה זו מעט בעייתית מבחינה סביבתית אולם נראה כי היא מצאה מקום בקרב חלק מהצרכנים, ככל הנראה בעיקר בזכות הנוחות, המחיר הנמוך יחסית וחווית הצריכה.
מתן תת-לשוני
הגדרה זו כוללת שמן, טבליה, תרסיס. השימוש הוא באמצעות טפטוף (או ריסוס) של שמן קנאביס מתחת ללשון, או הנחת טבליה המכילה תמציות של הצמח בחלל הפה.
- זמינות ביולוגית מוערכת: THC כ-35%, CBD כ-20%
- תחילת השפעה: 20-5 דקות
- משך השפעה: עד כ-6 שעות
בשיטת מתן זו החומרים הפעילים בצמח נספגים ישירות למחזור הדם מחלל הפה, ולא דרך הריאות, ובכך מאפשרים מצד אחד ספיגה והשפעה מהירה יותר מאשר מתן אוראלי "רגיל" (מאכלים המכילים תוצרי קנאביס, "אדיבלס", Edibles) שבו החומרים הפעילים מגיעים למחזור הדם דרך מערכת העיכול, אך מצד שני השפעה איטית יותר לעומת עישון או אידוי.
בשיטת מתן זו מומלץ להיזהר לא להתפתות לקחת מנה נוספת לאחר שמרגישים שהמנה הראשונה לא משפיעה. ברוב הפעמים ההשפעה תחל לאחר זמן רב ומי שמתפתה לקחת מנה נוספת מוקדם מדי, עלול לסבול מתופעות לוואי של צריכת יתר. תופעות לוואי אלו אינן מסוכנות, אך עלולות לגרום לתחושה לא נעימה (שתפוג לרוב לאחר מקלחת, אוכל או שינה טובה).
חברות הקנאביס בישראל משווקות בקבוקוני שמן קנאביס המכילים מיצוי קנאביס המהול בשמנים מן הצומח (לרוב שמן זית, אך יש גם מקרים של שמן דקלים ואפילו קנולה).
יתרונות השיטה טמונים בכך שמדובר בדרך צריכה טבעית, פשוטה ונוחה (איננה מצריכה אביזרים נלווים), נקייה למדי, ללא ריח ועשן ככה שהיא גם דיסקרטית, והיא איננה גוררת נזקים בריאותיים הנלווים לעישון. מצד שני, החסרונות המרכזיים שלה הם הזמן הארוך יחסית שלוקח לחומרים הפעילים להשפיע (כחצי שעה לפחות), משך ההשפעה שעלול להיות ארוך מדי עבור מי שרק רוצה לנסות משהו קצר, ובמידה שיהיו תופעות לוואי הן בהתאם גם כן עלולות להימשך מספר שעות.
טכניקות נוספות לצריכת קנאביס שאינן קיימות בפרוטוקול משרד הבריאות
מתן אוראלי
צורת מתן ותיקה במהלכה החומרים הפעילים של הקנאביס נכנסים למחזור הדם באמצעות מערכת העיכול. מסיבה זו ההשפעה הרפואית מתחילה לאט יחסית (כשעה מרגע הצריכה) והיא מתפוגגת רק כעבור מספר שעות.
- זמינות ביולוגית מוערכת: THC כ-15%, CBD כ-15%
- תחילת השפעה: 90-30 דקות
- משך השפעה: עד כ-8 שעות
שיטה זו נמצאת בשימוש בכל מיני צורות:
אכילה
צריכת מאכלים המכילים קנאביס (מכונים "אדיבלס" – Edibles). מדובר כאמור בפרקטיקה מסורתית לצריכת קנאביס שהייתה בשימוש האנושות הרבה לפני העישון.
בעבר משרד הבריאות נהג להמליץ על עוגיות קנאביס לילדים, אולם נוהל זה הופסק לפני כמה שנים. יש לשים לב כי הכנת מאכלי קנאביס בבית דורשת ביצוע "דה-קרבוקסילציה" מקדים לחומרים הפעילים (חימום הקנאביס בטרם הצריכה) על-מנת שההשפעה הרפואית תבוא לידי ביטוי.
שתיה
בדומה לאכילה, גם שתייה עשויה להיות אמצעי יעיל לשימוש בקנאביס, למרות שמדובר בפרקטיקה פחות פופולרית.
באופן עקרוני ניתן להכין שתייה עם קנאביס בדומה לאופן שבו מכינים מאכלים (יש לוודא חימום מטרים ושילוב של מרכיב שומני, מאחר והקנבינואידים כמעט שלא מתמוססים במים). עם זאת, כיום בשווקים בחו"ל ניתן למצוא אבקות המיוצרות בטכנולוגיות מיוחדות שמאפשרות את שילוב הקנאבינואידים במשקה גם ללא בסיס שומני. כמו כן קיימים משקאות קנאביס המוגדרים "מהירי השפעה" ומבטיחים ספיגת הקנאבינואידים בגוף מתבצעת לכאורה תוך דקות אחדות בדומה לאידוי או לעישון.
קפסולות
בליעה של קפסולה או קפליה ("כדור") המכילות קנאביס גרוס אחרי דה קרבוקסילציה או שמן או מיצוי של קנאביס. הקפסולה מתמוססת לאחר הבליעה והחומרים הפעילים נספגים באופן חלקי בגוף דרך מערכת העיכול.
מתן אנאלי או וגינאלי
נרות קנאביס
בצורת מתן זו מחדירים נר ("פתילה") במשקל של 2-5 גרם המכיל תוצרי קנאביס לתוך פי הטבעת או לנרתיק ("וגינה"). לאחר החדירה הנר מתמוסס בתוך הגוף והחומרים הפנימיים (ברוב המקרים מדובר בשמן קוקוס או מרכיב שומני אחר יחד עם מיצוי או שמן קנאביס) נספגים במערכת הדם.
- זמינות ביולוגית מוערכת: אין מספיק מחקר
- תחילת השפעה: 90-30 דקות
- משך השפעה: מספר שעות
ראוי לציין כי הזמינות הביולוגית של THC לבדו במתן רקטאלי תהיה ככל הנראה נמוכה מאוד (מחקרים מסוימים מצביעים על לא יותר מ-3% עד 5%). לכן בשיטה זו עושים שימוש בעיקר בקנבינואידים סינטטיים (כדוגמת THC Hemisuccinate) המאפשרים ספיגה טובה יותר של החומר הפעיל בגוף.
מתן טרנס-דרמלי ("העברה עורית")
מדבקות ("פאטצ'ים")
מדבקות ופלסטרים המכילים חומרים פעילים מצמח הקנאביס. מדבקות אלו מיועדות להדבקה על העור (בדומה למדבקות הניקוטין המוכרות). שיטה זו דורשת מחקר נוסף בכדי להבין טוב יותר את אופן פעילות המנגנון ורמת היעילות שלו.
- זמינות ביולוגית מוערכת: אין מספיק מחקר. כנראה 5%-10%
- תחילת השפעה: מספר דקות
- משך השפעה: 6-5 שעות
מתן לחלל האף
תרסיס
תכשירים אלו מכילים ברוב המקרים תמיסה המורכבת משמן קוקוס ומיצוי קנאביס, ומיועדים לריסוס אל עבר כלי הדם המצויים בחלל האף.
מתן תוך-ורידי
עירוי
שיטת מתן המאפשרת זמינות ביולוגית גבוהה במיוחד באמצעות הובלה של תמיסה סטרילית המכילה חומרים פעילים של צמח הקנאביס ישירות לווריד.