היק״ר – היחידה לקנאביס רפואי

יק״ר – היחידה לקנאביס רפואי (IMCA – Israeli Medical Cannabis Agency) היא הגוף הממשלתי האחראי על תחום הקנאביס הרפואי בישראל.

היחידה הוקמה לפי החלטת ממשלה 3609 (2011). היא פועלת במסגרת משרד הבריאות, תחת אגף הכלכלה, רגולציה ויוזמה. יק״ר משמשת כ״סוכנות ממשלתית״ לפי האמנה הבינלאומית לסמים נרקוטיים (1961).

בראש האגף עומד אבי גרוסמן, מנהל אגף בכיר פיקוח והסדרה מערך הקנביס הרפואי.

1. רישוי מטופלים – טיפול בבקשות רישיון, חידושים ועררים
2. רישוי עסקי – הנפקה ופיקוח על רישיונות מפעילים
3. פיקוח איכות – אכיפת תקני IMC, ביקורות
4. מחקר – רישוי מחקר ופיקוח
5. יבוא ויצוא – ניהול תנועת קנאביס בינלאומית
6. מדיניות – ייעוץ לממשלה, פרסום נהלים
7. סטטיסטיקה – פרסום חודשי של נתוני מטופלים ורישיונות

אבי גרוסמן

מנהל אגף בכיר פיקוח והסדרה מערך הקנביס הרפואי

פרטים נוספים

תפקידים קודמים: מנהל משרד אבי גרוסמן ושות׳ (דיני תחרות ורגולציה); יועץ לענייני רגולציה במשרד הבריאות; שותף ומנהל תחום דיני תחרות במשרד עמר, רייטר, ז׳אן; מנהל תחום ברשות התחרות.

השכלה: תואר ראשון במשפטים ובכלכלה, אוניברסיטת בר אילן; תואר שני במשפטים, אוניברסיטת בר אילן.

ד״ר טל לביא

סגן מנהל האגף לפיקוח והסדרת מערך קנביס רפואי

פרטים נוספים

תפקידים קודמים: מנהל המחלקה ליבוא פרמצבטיקה וסמים.

השכלה: תואר ראשון ברוקחות (B.Pharm); תואר שני בביוכימיה, האוניברסיטה העברית; דוקטורט בביוכימיה וביופיזיקה, האוניברסיטה העברית.

ד״ר יעל צנציפר שטרייכמן

מנהלת תחום מחקר ופיתוח

פרטים נוספים

השכלה: תואר ראשון במדעי הרוקחות, אוניברסיטת בן-גוריון; תואר שני בבריאות הציבור בהצטיינות יתרה, אוניברסיטת תל אביב; דוקטור ברוקחות קלינית בהצטיינות יתרה, האוניברסיטה העברית.

קרין צ׳ונין

מנהלת מחלקת רישוי עוסקים בתחום הקנביס

פרטים נוספים

תפקידים קודמים: מנהלת מחלקת מטופלים.

השכלה: תואר ראשון בפסיכולוגיה ובסוציולוגיה, האוניברסיטה הפתוחה; תואר שני בבריאות הציבור, אוניברסיטת תל אביב.

שולמית עטרי גורליק

מנהלת תחום איכות

פרטים נוספים

השכלה: תואר ראשון במדעי החיים, אוניברסיטת בן-גוריון; תואר שני במדעי הסביבה, טכניון.

מקור: אתר היק״ר הרשמי, יוני 2026

• טלפון: 08-6268000
• דוא״ל מטופלים: [email protected]
• דוא״ל כללי: [email protected]
• כתובת: משרד הבריאות, יק״ר, רח׳ יפו 216, בניין שערי העיר, קומה 7, ירושלים
• פקס: 02-6474810
• אתר: gov.il – יחידת הקנאביס

נהלי יק״ר העיקריים:

• נוהל 105 – עבודת ועדת ההתוויות
• נוהל 106 – רישיונות ומרשמים (הנוהל המרכזי למטופלים)
• נוהל 107 – רישוי עיסוק (מפת דרכים)
• נוהל 108 – מחקר וצורות מתן חדשות
• נוהל 109 – יבוא
• נוהל 110 – יצוא
• תקני IMC – 150, 151, 152, 153, 154, 155 (איכות וייצור)

לכל הנהלים והתקנים – ראו ארכיון המסמכים.

יק״ר מפרסמת נתוני רישיונות מטופלים באופן חודשי. הנתונים זמינים באתר gov.il.

לפרסומים ולנתונים – ראו ארכיון המסמכים, קטגוריית פרסומים.

במשך שנים רבות התנהל ענף הקנאביס הרפואי במחשכים, תוך שהוא מצליח להישאר יחסית מתחת לרדאר גם לאחר מספר פרסומים וכתבות תקשורתיות אשר סיקרו את הנושא. באותם ימים מספר המטופלים עמד על כמה מטופלים בודדים, מספר שהפך רק כעבור שנים ספורות לכמה עשרות בודדות של מטופלים.

במסגרת כמות מטופלים כזו מצומצמת משרד הבריאות לא ראה בעיה מיוחדת בכך שהתחום איננו מוסדר, כאשר גם עדיין לא היה ברור לאיזה כיוון מתפתח הענף הבתולי והבלתי מוכר הזה. עם השנים פנו למשרד הבריאות חולים נוספים המבקשים הקלה ומזור באמצעות צמח הקנאביס, ובשנת 2013 מונה מנכ״ל בית החולים אברבנאל דאז, ד״ר יהודה ברוך, להיות האחראי על הנושא.

ד״ר ברוך כיהן בתפקיד במשך עשר שנים רצופות (2003-2013), במהלכן נקבע מוקד ההפצה המרכזי של הקנאביס הרפואי בבית החולים לבריאות הנפש ״אברבנאל״, מה שאילץ אלפי מטופלים לפקוד את המקום מידי חודש בכדי לאסוף את הקנאביס שמשמש עבורם טיפול רפואי.

תחום הקנאביס הרפואי באותו עשור, תחת הנהגתו של ד״ר יהודה ברוך, התאפיין בלא-מעט תלונות על חוסר יעילות ואי-סדרים, שגרמו לקושי ותסכול בקרב מטופלים רבים. בממשלת ישראל הבינו שחייבים להקים יחידה מיוחדת במשרד הבריאות שתרכז תחתה את כל הפעילות של הענף ותהווה בר-סמכא מטעם המדינה בתחום.

היחידה לקנאביס רפואי מוקמת

בשנת 2011 פורסמה החלטת ממשלה מספר 3609, אשר קבעה כי על משרד הבריאות (בהתייעצות עם המשרד לביטחון פנים ומשרד החקלאות) לפעול להסדרת מקור מפוקח של קנאביס למטרות רפואיות ולמחקר. בעקבות החלטה זו הוקמה היק״ר בפועל במהלך שנת 2013.

שלוש החלטות ממשלה מרכזיות עיצבו את מערך הקנאביס הרפואי בישראל:

• החלטה 3609 (2011) – הקמת ״סוכנות ממשלתית״ (יק״ר) במשרד הבריאות.
• החלטה 1050 (2013) – קביעת עקרונות לבחינת התוויות רפואיות, ייעול הליכי ניפוק, מינוי ״מנהלים״ (רופאים מוסמכים) והנגשת השירות למטופלים.
• החלטה 1587 (2016) – מתווה ״המדיקליזציה״ בהובלת שר הבריאות דאז הרב יעקב ליצמן, שקבע כי מוצרי קנאביס ייוצרו ברמת איכות רפואית (Medical Grade) ויימכרו בבתי מרקחת.

מי שמונה לעמוד בראש היחידה החדשה היה הרוקח יובל לנדשפט, זאת לאחר מכרז מפוקפק שאף הוביל להליך משפטי במסגרתו נטען בין היתר כי תנאי המכרז לא פורסמו כראוי מבעוד מועד ו״נתפרו״ לכאורה למידותיו תוך התעלמות ממועמדת נוספת. לנדשפט כיהן בתפקיד זה כעשור.

זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד סייע לנדשפט לממשלה לגבש תוכנית להסדרת תחום הקנאביס הרפואי על ידי העברת השליטה בענף לידי חברת הציוד הרפואי ׳שראל׳. לאחר שהתברר שחברת ׳שראל׳ היא חברה פרטית שמחזיקה במונופול וזכתה בתפקיד הזה ללא מכרז מסודר, החלו להישמע ביקורות נרחבות על המהלך בתקשורת ובקרב ציבור המטופלים. בסופו של דבר הגישו חברות הקנאביס הרפואי עתירה לבג״ץ שקבע בחודש מאי 2015 שאין למסור את הענף לידי החברה.

במהלך שנותיה הראשונות של היק״ר פעל שוק הקנאביס הרפואי בישראל במתכונת שבה המטופלים בוחרים ״ספק״ או ״מגדל״ קנאביס מסוים, שממנו הם מעוניינים לקבל שירותים של ייעוץ ובעיקר של אספקה. באותה תקופה המחיר אותו נדרשו המטופלים לשלם עמד באופן קבוע על סכום של 370 ₪, ללא כל קשר לכמות הקנאביס שהמטופל מקבל ובהמשך נוסף מחיר משלוח למי שרצו בכך, של 100 ש״ח נוספים.

בפועל, רובם המוחלט של המטופלים נזקקים למינון של מינימום 20-30 גרם בחודש, כך שהמחיר שהם שילמו עבור תפרחת קנאביס יבשה באותה העת היה כ-10 ₪ לגרם. אמנם מחיר הקנאביס במסגרת זו היה אטרקטיבי יחסית, אולם גורמים שונים כגון הסרבול המערכתי כמו גם הצמיחה ההולכת וגוברת במספר המטופלים ברחבי הארץ, הביאו את הצורך בביצוע רפורמה מקיפה שתסדיר את התחום, תרחיב את מספר העוסקים בו ותקבע תקני איכות מקצועיים.

במאי 2019 יצאה לדרכה תוכנית ההסדרה המקיפה ביותר בתולדות הקנאביס בישראל – ״רפורמת הקנאביס הרפואי״. מדובר בתוכנית בת מספר שלבים שמטרתה להעביר את תעשיית הקנאביס תהליך שזכה לכינוי ״מדיקליזציה״, כלומר להקנות לה מאפיינים הדומים לשוק התרופות.

תוכנית הרפורמה המלאה כוללת שינוי מאסיבי בתחום מערך הרישיונות, הגידול, השיווק, הפיקוח וההפצה של הקנאביס הרפואי במדינה.

כך למשל, חולה או מטופל אשר ביקש להוציא רישיון לשימוש רפואי בקנאביס בטרם נכנסה הרפורמה לתוקף, נאלץ לפנות לרופא מומחה, לספר לו על הבעיה הבריאותיות ממנה הוא סובל ולהציג לו הוכחות למיצוי טיפול תרופתי (בתרופות קונבנציונליות). במידה שהרופא המומחה היה מקבל את הרושם שטיפול בקנאביס עשוי לעזור לחולה, הוא הגיש את המלצתו לאישורה של היק״ר.

תהליך אישור הבקשה על פי הנוהל המתואר לעיל היה ארוך ומייגע, ולעתים נמשך גם מספר חודשים. בעקבות הרפורמה הוכשרו על-ידי היק״ר רופאים בכל רחבי הארץ והוענקה להם הסמכות להנפיק אישורים, מה שפישט מאוד את התהליך וקיצר אותו באופן משמעותי. מספר המטופלים בעלי אישור לשימוש בקנאביס רפואי הכפיל את עצמו מספר פעמים מאז יישום הרפורמה, ונכון לשנת 2024 עמד על למעלה מ-130,000 מטופלים פעילים.

שרשרת האספקה

אחד המהלכים הכי משמעותיים שביצע משרד הבריאות במסגרת הרפורמה היה לפרק את כל מערך הגידול, העיבוד, האריזה וההפצה של הקנאביס לשרשרת אספקה המורכבת מחמש חוליות: חוות ריבוי, מתקן גידול, מפעל עיבוד, בית מסחר ובית מרקחת, כאשר לכל חוליה בשרשרת מוגדרים נהלים מדויקים ותווי תקן ייעודיים בהתאם לפעילות העסק – אלו נקראים IMC-GMP, ראשי תיבות של Israeli Medical Cannabis Good Manufacturing Procedures.

אם לפני יישום הרפורמה היו במדינת ישראל בקושי 8 חוות קנאביס פעילות, הרי שבעקבות התוכנית נפתחה האפשרות גם לחקלאים חיצוניים להגיש בקשה לרישוי בתחום, מה שהגדיל בצורה ניכרת את מספר חוות הקנאביס הפעילות (למעלה מ-30). כמו כן, בינואר 2020 אושר לראשונה יבוא של קנאביס מחו״ל, מהלך שסייע להגביר את התחרות ולהגדיל את ההיצע.

שינוי בנוהל ההפצה

דוגמה נוספת לשינוי דרסטי בהתנהלות השוק בעקבות הרפורמה ניתן למצוא בנוהל ההפצה החדש (IMC-GDP, מלשון Distribution). בעידן של טרום הרפורמה נהגו המטופלים להיות ״רשומים״ אצל חברת קנאביס אחת בלבד, אשר הייתה מספקת את הקנאביס באמצעות משלוחים או הפצה בנקודות חלוקה. הרפורמה ביטלה את דפוס הפעולה הזה וקבעה כי מטופלים ירכשו את הקנאביס שלהם בבתי מרקחת, בהתאם למרשם שהם קיבלו מהרופא ומבלי להיות כבולים למוצרים של חברה כזו או אחרת.

במבט בדיעבד מטופלים ואנשי מקצוע רבים יעידו שמאז יישומה המלא של הרפורמה אכן חל שיפור במגוון תחומים בשוק הקנאביס, אך עם זאת ישנן ללא ספק גם לא מעט ביקורות, כאשר אחת הקשות שבהן נוגעת לסוגיית המחיר: אם לפני הרפורמה מטופל שילם מחיר קבוע של 370 ₪ וקיבל עבורו כמות של 20-70 גרם (לעתים אף יותר), הרי שברפורמה החדשה המנגנון הזה מתבטל והמטופלים נדרשים לשלם על התפרחות (או שאר המוצרים) לפי משקל.

עם זאת יש לציין כי במהלך השנים האחרונות, בעקבות ריבוי סחורה בשוק, ניתן לראות ירידות מחירים משמעותיות – חלק מהזנים מוצעים כיום במחירים הנעים בין 5 ל-15 ₪ לגרם. למידע עדכני על מחירי הקנאביס בשוק – ראו סקירת שוק הקנאביס.

באפריל 2024 נכנסה לתוקף רפורמת המרשמים, שהוכרזה כצעד הבא של רפורמת המדיקליזציה. עיקרי הרפורמה:

• ״התוויות ירוקות״ – 10 התוויות רפואיות שלגביהן מספיק מרשם רופא (ללא צורך ברישיון יק״ר), ביניהן: סרטן פעיל, אפילפסיה, מחלת פרקינסון, טרשת נפוצה, מחלות מעי דלקתיות (קרוהן וקוליטיס), HIV/AIDS, טיפול פליאטיבי, הפרעות התנהגותיות הקשורות לדמנציה, אוטיזם (מגיל 5) ותסמונת טורט.
• אגרה שנתית – תשלום של 180 ₪ בלבד (במקום הליך מורכב של קבלת רישיון).
• הרחבת סמכויות רופאים – רופאים מומחים בתחום הרלוונטי רשאים לרשום מרשם לקנאביס רפואי, גם ללא הכשרה ייעודית מיק״ר.
• התוויות שעדיין דורשות רישיון: PTSD, כאב נוירופתי כרוני וכאב כרוני (מגיל 45+).

הרפורמה פישטה משמעותית את הליך הגישה לקנאביס רפואי עבור רוב המטופלים.

ביחידה פועלות מספר ועדות האחראיות על תחומים שונים:

• ועדת היגוי בין-משרדית – האחראית על מעקב ותיאום בנושא ומהווה דירקטוריון (מועצת מנהלים) להמלצה על אסטרטגיות הפעולה. הוועדה כוללת נציגים ממספר גופים ומשרדים ממשלתיים.
• ועדת התוויות – אחראית על הרחבה או צמצום רשימת ההתוויות הרפואיות המאושרות לשימוש קנאביס, כמו גם על המלצות קליניות ובחינת כללי אתיקה.
• ועדת ערר/חריגים – עוסקת במקרים של צורך בטיפול דחוף, טיפולי חמלה וערעורים על החלטות.
• ועדת אבטחה – קובעת תקני אבטחה לגידול, למגדלים/עובדים, שינוע, ייצור, אספקה, ורישוי.
• ועדת בקרת איכות – עוסקת בנושאי איכות ואמות מידה נאותות הנדרשים בשרשרת האספקה.
• ועדת מחקר ופיתוח (מו״פ) – ועדה הכוללת נציגי רגולציה, מדע ורפואה ותפקידה, בין היתר, בחינת בקשות מחקר והמלצה על סטנדרטים מקצועיים לקידום תחומי המחקר והפיתוח בקנאביס.

היק״ר פועלת על פי העקרונות הבאים:

• יש להתייחס לקנאביס, ככל האפשר, כאל כל מוצר רפואי אחר החייב בפיקוח ובהסדרה לצורך הבטחת בריאות הציבור ושלומו וזאת גם בהתחשב באופיו המיוחד – צמח ולא מוצר המיוצר במעבדה או במפעל.
• בהינתן הסיווג של קנאביס כסם מסוכן, כל הסדר הנוגע לשימוש רפואי בקנאביס במדינת ישראל צריך להיות קרוב, ככל האפשר, להסדרים הנוגעים לשימוש בתרופות נרקוטיות.
• מחויבות משרד הבריאות בכל הנוגע לאספקת קנאביס למטופלים אינה שונה, מוגברת או פחותה, ממחויבותה ביחס לכל מוצר רפואי אחר שאינה חיונית בחירום או שאינה נכללת בסל הבריאות.
• משרד הבריאות מעוניין להסיר חסמים בכל הנוגע לאספקת הסם למטופלים היכולים להפיק ממנו תועלת רפואית.
• המדינה אחראית ומחויבת לשמירה על שלום הציבור ובריאותו ואמונה על מניעת שימוש לרעה ועבריינות הקשורים לסמים מסוכנים ובכלל זה הקנאביס.
• חובת המדינה לפקח על שוק הקנאביס, על ידי הגורמים הממשלתיים השונים (בריאות, משטרה, מכס, חקלאות), לתת רישיונות כאשר הדבר נדרש ולנקוט בכל פעולה הנדרשת לשם שמירה על שלום הציבור ובריאותו ולשם מניעת שימוש לרעה ועבריינות הקשורים לסם.

גורמים שהיק״ר פועלת מולם

• ציבור המטופלים ומבקשי הטיפול בקנאביס.
• רופאים מומחים.
• ״מנהלים״ – רופאים המוסמכים לאשר המלצות לשימוש בקנאביס.
• אתרי ריבוי וגידול קנאביס, מפעלי יצור, בתי מסחר למוצרי קנאביס וחברות לשינוע קנאביס.
• בתי מרקחת המנפקים קנאביס.
• יועצים מקצועיים, מעבדות בקרת איכות וגופי התעדת איכות.
• חוקרים וגופי מחקר בתחום הקנאביס.
• משרדים וגופי ממשלה: משרד החקלאות ופיתוח הכפר, המשרד לביטחון פנים, משרד המשפטים, משרד האוצר, משרד הכלכלה, רשות המיסים – מכס, משטרת ישראל והרשות למאבק באלימות, בסמים ובאלכוהול.
• סוכנויות ממשלתיות מקבילות במדינות החתומות על האמנה לסמים נרקוטיים 1961.
• ארגונים ועמותות: הסתדרות הרופאים בישראל (הר״י), ארגון הרוקחים, הארגונים הרפואיים המקצועיים (לתחומים הרלוונטיים להתוויות), עמותות ציבוריות ועוד.